החלטה בתיק בר"ע 16882-05-13

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.                 לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (הרשמת לובנא תלחמי סוידאן; דמ"ר 37541-11-12, ניתן ביום 17.4.13), אשר קיבל את תביעת המשיב לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, החזר שכר עבודה שקוזז שלא כדין, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ודמי הבראה.

רקע הדברים

2.                 המבקשת היא חברה בע"מ העוסקת במתן שירותי תיקון ואחזקה של מוצרי חשמל ובמכירת מוצרי חשמל ביתיים ואביזרים נלווים.

3.                 המשיב עבד אצל המבקשת כסוכן מכירות למכשירי מיני-בר מים מיום 16.11.10 ועד ליום 27.7.12. הצדדים חלקו בנוגע לנסיבות סיום עבודת המשיב, זכויות המשיב בגין סיום עבודתו ובנוגע לזכאות המשיב לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, דמי הבראה ודמי חגים.

4.                 המשיב טען כי פוטר ביום 27.7.12 מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת, זאת לאחר שבתחילת אותו חודש הודיע לו מנהל המבקשת, מר ארז מזור, כי היה והיקף המכירות לא יעלה ויגיע ליעד המכירות שהוצב למשיב, אזי עליו לראות עצמו כמפוטר החל מיום 29.7.12 ויהיה עליו להחזיר לקצין הבטיחות של המבקשת את הרכב, המפתחות ומכשיר הטלפון שהיו ברשותו. לטענת המשיב, יום או יומיים לפני יום 27.7.13, נתבקש להחזיר את המפתחות והטלפון לידי קצין הרכב ולסיים את עבודתו.

5.                 המבקשת טענה כי המשיב התפטר מבלי שנתן הודעה מוקדמת כדין, זאת לאחר שפנה ביום 27.7.12 לקצין הרכב של המבקשת, מסר לידיו את הרכב ואת מכשיר הטלפון הנייד השייכים למבקשת שבהם השתמש לצורך ביצוע תפקידו, והודיע לו כי הוא עוזב את עבודתו אצל המבקשת. המבקשת טענה כי לאור התפטרות המשיב, קיזזה משכרו האחרון של המשיב את דמי ההודעה המוקדמת אותה חב לה המשיב.

6.                 בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב, למעט בעניין דמי החגים. בית הדין קבע, כי המשיב פוטר מעבודתו לאלתר ביום 27.7.12, ועל כן זכאי הוא  לפיצויי פיטורים ולפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת. על בסיס קביעתו זו דחה בית הדין האזורי את טענת המבקשת כי רשאית היתה לקזז את דמי ההודעה המוקדמת משכרו האחרון של המשיב וחייב את המבקשת בהשבת הסכום שקוזז בסך של 4,100 ש"ח.

7.                 בית הדין האזורי דחה את טענת המשיב כי היה על המבקשת להפריש עבורו לקרן פנסיה 6% מהשכר בהתאם להסכם הקיבוצי בענף החשמל והאלקטרוניקה, בנימוק שהמשיב לא הוכיח כי הסכם זה חל על המבקשת.  יחד עם זאת קבע בית הדין, כי בתקופה שמחודש 6/11 עד לחודש 9/11, כלל לא הופרשו כספים משכרו של המשיב עבור ביטוח פנסיוני, וזאת בניגוד לחובה הקבועה בצו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה מיום 3.8.2011, שעל פיה יש להפריש משכרו של עובד עבור פנסיית חובה החל מהחודש השביעי להעסקתו. על כן חייב בית הדין האזורי את המבקשת לשלם למשיב פיצוי בסך 546 ש"ח בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיית חובה לתקופה שמחודש 6/11 עד 9/11. כן חייב בית הדין האזורי את המבקשת לשלם למשיב הפרשי דמי הבראה בסך של 341 ש"ח והוצאות משפט בסך של 2,000 ש"ח.

8.                 בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת בתמצית טענות אלו: בית הדין קמא שגה במסקנתו שלפיה פוטר המשיב על ידי המבקשת משלא לקח בחשבון את גרסאותיו השונות של המשיב; אם תתקבל גרסת המשיב כי פוטר על ידה, הרי שניתנה לו הודעה מוקדמת כדין; המשיב לא שילם אגרה בגין רכיב 'החזר הקיזוז' שנתבע על ידו בכתב התביעה המתוקן, ועל כן אינו זכאי לסכום שנפסק לו; המשיב לא תבע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה מכוח צו ההרחבה פנסיית חובה במשק, ועל כן אינו זכאי לרכיב זה.

הכרעה

9.                 לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק - סבורה אני כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

10.             בית הדין האזורי קיבל את גרסת המשיב בכל הנוגע לנסיבות סיום העסקתו אצל המבקשת וקבע כי המשיב פוטר על ידי המבקשת לאלתר ביום 27.7.12, תוך שהוא מציין כי גרסתו נמצאה אמינה ומהימנה בעוד שגרסתו של מר מזור, מנהל המבקשת, אינה מהימנה עליו. בית הדין הוסיף וציין כי -

"מעדותו של התובע עולה בבירור כי מר מזור ביקש ממנו, בין אם זה ביום 27.7.12 ובין אם זה יום-יומיים לפני כן, להחזיר את הרכב ואת הטלפון הנייד. גרסתו של התובע לפיה החזיר את רכוש החברה האמור בהתאם לבקשתו של מר מזור היתה עקבית ועליה חזר לא פעם במהלך עדותו בפניי, כשעדות זו קיבלה חיזוק מעדותו של מר פיטי, מנהל צי הרכב של הנתבעת, אשר העיד כי לאחר שקיבל את הרכב ואת הטלפון הנייד מהתובע הוא התקשר למר מזור והודיע לו על כך ותגובתו של האחרון היתה שהתובע עזב את העבודה. מעדותו של  מר פיטי עלה כי מר מזור ידע על סיום עבודתו של התובע, ולא כפי שהוא טען בפנינו כי הדבר נפל עליו ועל הנתבעת כרעם ביום בהיר". (הדגשה שלי - י.א.ש.).

11.             קביעות עובדתיות אלה מבוססות על התרשמותו של בית הדין קמא מן הראיות, העדויות וכלל החומר שהובא בפניו. הלכה פסוקה היא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות (ראו דב"ע נז/212-9 משה קוריאט - נירה שובל, ניתן ביום 27.4.98). בנסיבות המקרה, מצאתי כי בית הדין בחן את גרסאות הצדדים וקבע את ממצאיו בהתאם ולא מצאתי כי נפלה בהחלטתו טעות המצדיקה חריגה מהכלל האמור.

12.             בית הדין האזורי קבע כי המשיב פוטר לאלתר ביום 27.7.12. מכאן, כי אין לקבל את טענת המבקשת במסגרת הבקשה שבפניי כי גם אם פוטר המשיב, הרי שניתנה לו הודעה מוקדמת כדין בהודעת מנהל המבקשת מתחילת חודש יולי 2012.

בעניין זה נוסיף כי "ההתראה" שניתנה למשיב בתחילת החודש שלפיה היה ולא יגיע ליעד מכירות שנקבע "יראה עצמו כמפוטר" אינה יכולה להוות הודעה מוקדמת כדין, שהרי מטרתה של הודעה מוקדמת היא לאפשר לעובד שפוטר, תקופה לחיפוש עבודה חלופית (ראו דב"ע לז/3-78 עירית רמת גן - שלמה מינץ, פד"ע ט' 23, 27; עס"ק 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - אי.סי.איי. טלקום בע"מ, פד"ע לו 289, 307, 310). במקרה דנן, מטרת ההתראה היתה להמריץ את המשיב להגדיל את מכירותיו דבר שלכאורה מצריך עבודה בהיקף גדול יותר והגברת מאמץ בעבודה הנוכחית. יתר על כן, למעשה עד קרוב לסוף החודש, לא יכול היה המשיב לדעת האם עמד ביעד שהוצב לו, אם לאו, וכיצד תפעל המבקשת בסופו של דבר במקרה שהיעד לא הושג. בהתראה מותנית מעין זו, וודאי הוא שלא ניתן לראות משום הודעה מוקדמת לפיטורים.

13.             אין לקבל את טענת המבקשת, כי לא היה מקום לפסוק למשיב פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה. אכן, המשיב ביסס את תביעתו על ההסכם הקיבוצי אשר לטענתו חל על המבקשת וטענה זו לא הוכחה. ברם, הלכה היא כי אין פסול בכך שבית הדין הזדקק לבסיס משפטי שונה משנטען אם הסעד הנתבע עולה מהוראה נורמטיבית אחרת מזו שטען לה התובע (ראו ע"א 6157/08 ח'לפו אסמאעיל נ' הלון מילאדי ניתן ביום 5.9.11, סעיף 10 לפסק הדין). משטען המשיב לזכאות להפרשות לפנסיה מכח תחולתו של צו הרחבה בענף החשמל והאלקטרוניקה ולא הרים את הנטל להוכיח תחולת הצו על עבודתו, עדיין חלות הוראות צו ההרחבה הכללי לפנסיית חובה כברירת המחדל ומשהונחה בפני בית הדין התשתית העובדתית המתאימה להחלת צו ההרחבה הכללי והמבקשת אף טענה כי הפרישה בעבור התובע על יסוד צו זה (סעיף 26 לכתב ההגנה), לא היה מקום לפטור המבקשת מהתשלום החל עליה מכח הצו האמור. בנסיבות אלה, לא נפלה כל טעות בהחלטת בית הדין קמא.

14.             טענת המבקשת כי דין תביעת השבת השכר שקוזז להידחות בשל אי תשלום האגרה בגין התביעה ברכיב זה - אף היא דינה להדחות. טענה זו לא נטענה על ידי המבקשת בפני בית הדין קמא, בשל כך, לא נדרש לה בית הדין קמא ואין המבקשת יכולה לעוררה בשלב זה.